החלטה בתיק רע"א 15014-05-12

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ז' סלאח) מיום 18.4.12 בתיק רע"צ 14827-03-12 שבו התקבלה חלקית בקשתו של המבקש למתן רשות לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל בעכו מיום 23.2.12 בתיק הוצל"פ 08-02840-98-1 (בהתאמה, " פסק הדין", ו" החלטת הרשם").

בפסק הדין הקל בית המשפט קמא את התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם למתן צו המכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים ונקבע כי על המבקש לשלם סכום חד פעמי של 3,500 ש"ח (במקום 7,000 ש"ח) ותשלומים חודשיים בסך 400 ש"ח (במקום 600 ש"ח).

עיינתי בבקשה ובנימוקיה והחלטתי לדחות אותה.

הנימוק העיקרי העומד ביסוד בקשתו של המבקש הוא היותו, כך נטען, חסר כל יכולת כלכלית, ומנגד מתנהלים כנגדו 34 תיקי הוצאה לפועל בלשכות הוצאה לפועל שונות, שסכומים הכולל הוא אך מעט פחות ממיליון ש"ח. לפי הטענה נקלע המבקש למצב זה עקב מתן ערבויות לקרובי משפחה וחברים. המבקש טוען גם כי הוא בעל משפחה ואב לשמונה ילדים ששישה מהם קטינים וסמוכים על שולחנו, ולעת הזאת פרנסתו היא על דמי אבטלה, שכן הוא פוטר מעבודתו.

המבקש מוסיף וטוען כי התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא הם בלתי סבירים בהתחשב במצבו הכלכלי, וחוסר סבירות זה הוא עילה להתערבות בפסק הדין.

לא שוכנעתי  שקיימת עילה להתערבות בפסק הדין, וכאמור, החלטתי, משום כך, לדחות את הבקשה.

בית המשפט קמא ציין בפסק הדין כי מצבו של המבקש, כפי שהוא תואר בפניו ותואר גם בבקשה הנוכחית , מצריך נקיטת הליכי פשיטת רגל וכי יש להצר על כך שהמבקש לא התמיד בהליך זה. בהתייחסו לעניין זה בבקשה הנוכחית ציין המבקש כי ביום 18.5.11 נדחתה בקשתו של המבקש להכריז עליו כפושט רגל. אלא שמסתבר שלא כך הם פני הדברים, ופסק דינו של בית משפט זה הדוחה את בקשת פשיטת הרגל (פסק דין מיום 18.5.11 בתיק פש"ר 35009-06-10) ניתן על רקע בקשה שהגיש המבקש עצמו שבה הוא טען שבשל " סיבות אישיות, ומצב כלכלי קשה אין ביכולתו של המבקש לעמוד בתנאי הפש"ר" ולכן הוא ביקש את ביטול כלל ההליכים בתיק פשיטת הרגל.

עוד מסתבר מעיון בתיק הפש"ר כי באותו יום ממש, היינו 18.5.11, הוגשה על ידי כונס הנכסים הרשמי בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל על רקע מה שתואר בבקשה, כניסיון של המבקש להבריח נכסים מנושיו, היינו, פעולה שעשה המבקש של העברה ללא תמורה של זכויותיו במקרקעין לאחיו.

אין ביכולתי לקבוע אם בקשתו הדחופה של המבקש לבטל את הליכי פשיטת הרגל, נעוצה בבקשת כונס הנכסים הרשמי, אם לאו, אולם נראה לי שלאחר שהוא פנה בחודש יוני 2010  וביקש להכריז עליו כפושט רגל על מנת להיחלץ מן המצוקה שאליה נקלע, חזרתו מהליכים אלה ללא שיש לכך סיבה סבירה צריכה לעמוד לו לרועץ בהליכים אלה וצריכה להביא לדחיית בקשתו .

שימוש בסמכות להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, כאמור בסעיף 69ג' לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 מסור לשיקולו של רשם ההוצאה לפועל. מהחלטת הרשם עולה כי המבקש לא צירף את הראיות הדרושות על מנת לשכנע את רשם ההוצאה לפועל ביחס למצבו, ומסקנתו הייתה שלא הוכחה בפניו יכולתו של המבקש לשלם את חובותיו.

בית המשפט קמא שבפניו התבררה בקשתו של המבקש לרשות לערער ראה להקל את התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם, וכאמור, לא שוכנעתי שהוא הפעיל את שיקול דעתו באופן המצדיק התערבות בפסק הדין.

לכל זאת יש להוסיף את ההלכה המושרשת שלפיה, על מנת להרשות ערעור "בגלגול שני" נדרש המבקש להראות עניין או שאלה החורגים מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ועל אף יריעת הטענות הנרחבת של המבקש, לא מצאתי בבקשה עניין או שאלה כאלה.

בקשת הרשות לערער  נדחית ויחד עמה נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכים (בקשה מס' 1).

ניתנה היום,  י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: